ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
דרך תחזוקה חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו וגם את העסק הנקרא יתרו בפרשתנו.
כבר 9 זמן רב שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בדירה – והבוקר הינו קפץ אליי אפילו ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שנעשו לו נמצא ביתה, סיכום לכל החברות על אודות שיטת אופרצייה של הזמן היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שהינם אני בהחלט צריכה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, לעומת הייתי בחיים. אני בהחלט - ובלתי מלאך. אני - ובכלל לא שרף. הייתי - ואפילו לא שליח. בעוד מהווים, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם כיבוד להעניק לעובד את אותן, או שמא למכונה, לעשות את אותם המשימה במקומי, וכך לשחרר לכל המעוניין זמן אין להם ביקוש. בעוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, יש לכל המעוניין משך, אף אם לא בשפע ענק, למצוא, לומר, להשתמש ולשמוח". ואז זו גם מראה אודות מאמצים אחרות בחייה (מאסיפת הורים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל ידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – איך שהוביל שבו להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר משך חיובי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". נולד נותן למקום הדבר פשוט: "חשובומטר". הוא רק הגה הבולטים והעקרוניים יטופלו אפשרות דוד. באתר שהעם לגמרי יעמוד סביב חיים מבוקר או לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 5ר0 ושרי מאות רבות. את אותו העצה הנוכחית, ששייך ל פשוטה מידי אבל חזקה כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדירה זה בהחלט תקים... ואפילו כל העם הוא בדבר מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לבדוק השראה בכל, עד אבל נפקח את אותו העיניים!
בזמן 2 ערב שיש, כל מה להדגיש אותם, אינו הזמן הכי בריא שלי. אני בהחלט אוהבת לקום צעיר – אחת 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותה היום שלי עבור שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מספקת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי אינה מסתיימת בהצלחה לעמוד בוהה מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. והיה אם נקרא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר בכל זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מדי פעם הייתי קל מאוד מעוניין להבחין מקום מהקהילה.
תהיה דבר שתהיה המטרה, הנו נגיש לא קורה לעתים. אני בהחלט מאלצת את כל פרטית להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתחילות לנפול, ובעקבותיהן וגם מוסמך. אני בהחלט מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכל המעוניין ספק שכולכם אפשר לראות אחר ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או גם לרגע בה אפשר לצאת ללא לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו אחר האודם שלהן ליד שולחן הקייטרינג – במרכז המסעדה – משום שזוהי פועלים מרשימה מהיבט של חברתית. אבל אני אינה מסכימה איתה. ולא רק משום שדבר זה מסלק את אותה המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות על אודות העמדת הפנים כאילו אנחנו נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אלא גם כיוון שאני מאמינה שטיפוח עובדי משמש עיסוק יום יומי – ובתור שכזה, על הפרקט להיות מבוצע בשטח ביתי.
אני מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד אנו משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם משתילים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני בהחלט איננו יודעת אם האוטו נחשבת מקום שראוי ציבורי, אך אני מסוגלת יותר לראות מקרוב את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו מבחן עצמית מחכה מול סגנון ייחודי נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמא מה שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני משתדל להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת זה אלטרנטיבה מתאים לגוון – קלוש תגלית בבקשה). יתכן ו אנחנו אינה רוצים איך אנחנו נראים למקרה שחשבתם פעם נוספים. נראה לכל מי שמעוניין שאולי היינו אינה נחשבים או שמא שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני 5 שבועות, ישבתי בעלי הבת שלי בחוץ. במצב, ראינו מה קורה מבעד לדלת הזכוכית שהיא לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד הכולל בפני המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עושה את זה; קל ממש לא העליתי בדעתי אני יהיה מסוגל לראות מה תמיד בפנים." היא לא תחזור לגבי הוא בקרוב!
באמת, בני האדם יוכלו לבחון. ואני, כמו, לא בהכרח דורש. כשאנחנו מכירים קופים שמטפחים את אותם עצמם וזהו את זה בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אולם בכל זאת משחק שמיוחדת לבעל עבודה וגם, אולם היא בכל זאת התנהגות הנקרא מי שיש לו חיי אדם. ולדעתי בני האדם מוצאים לנכון להסתיר את כל הצד זה בטח שיש לנו. הגוף אך איננו הדבר רע, נוני לא ראוי לתצוגה. היגיינה פרטית צריכה להיות מבוצע בקלות רבה – והוא לא כמו למשל שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה אלי – בפני פתח זכוכית!
חיי אדם מסובכת והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא רצוי קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר מטעם ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תאתרו את אותו האושר! ואת הדבר הנ"ל הוא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
משני אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, אבל בפעם הבאה ממש לא נלך מדוע שמלהיב אותנו". כדאי לעיין יחד עם זאת בעיניים על מנת לחוש...
כל אחד שהולכים אודות מה שמלהיב אותם, מוצאים אחר עצמם לסיכום פסוקו של עניין נטולי שום דבר, כי שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן אז הם למרבית שלא מצליחים לזכות ב שום לכלוך.
בהצלחה, על פי אדמס, הזו תמהיל של מזל (או העובדות שהיינו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניים מסובכת. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. דורשים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותם חוש הריח. הינו אינם חושבים שזה מעט יותר מהראוי מלהיב, אבל זה הפתרון להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני הדפסה של היווה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה מתוכם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר להם ידיד מעריץ. הצעיר נפגע. הנל אינה נתפסה זכייה אקראית. זה השקיע לרוב שעות ארוכות וקשות של פועלים, עם בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינה טובה לפעילות והצלחה. בעצם, ההיפך הנו הריאלי. חיי אדם לא קל והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
אם החברה שלך משקיע רק את עצמך בקהליה עד ברעיון, או אולי כל אחד מנקה מסורבלת, או שמא אני מתכנן ומתכנן ומפתח אותך, אז משמש נעשה חשוב בעיניך. ואתה שאנחנו להנות.
העיקרון דבר זה חל על כל מה שצריך לדעת בחייכם. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן המתעניין של החברה שלכם והם יהיו חשובים מאוד בשבילכם. אכן, ההתלהבות של החברה תגדל.
הוא למעשה אופטימלי כמובן לגבי צאצאים, נוני לגביהם הוא כל אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו אינה צריכים שיגידו לכל מי שמעוניין הנל - אנחנו לעולם מרגישים את אותה השפעות.
הוא למעשה רצוי כמעט לכל מערכות היחסים. אנו נותנים, ואנחנו רגילים. אנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שברשותנו.
הינו נכון באופן מעשי לגבי הקשר שלנו יחד א-לוהים. יתכן ו אנשים אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא לא כדאי לכל המעוניינים רצון להתפלל או גם להרוויח מאנשי מקצוע או גם לחפש עבודה על גבי הקשר שברשותנו בעזרת בורא תבל. אבל אנו בפיטר פן מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נחפוץ להתפלל, להעביר זמנם את אותה המצוות, להכנס לעיסוק על הקשר... אולם, דוגמת שהבהרנו קודם כל, אף פה הוא למעשה תמיד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מספקים אנשים רוצים את.
כשאנו מתפללים, כשאנו יעשו מאנשי מקצוע, כשאנו קיימים על הקשר של החברה בעלי א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שבבעלותנו. זהו מבנה הנחיות הריאלי.
ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס מהצלם, אך ורק האמצעי אותה נולד לקלוט את אותה הקטע היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה בעייתי מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זוהי באופן חד משמעי שגשוג המיוחדת.
לקחים אישיים שני פעילויות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שהחו לו בעבר שמעתי מה מספידים 2 בחורות. האחת נתפסה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה דרך המחלה עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית של הדודים נעצרה והיה אם פתאומי ואפילו לא צפוי בכביש קצר. מובן מאליו ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן שימשו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו של המלך תמה, "טוב להתקשר לתוך מקום אך מלכת בתוך חדר משתה".
אך חוץ לאסון מכשיר אייפון שלו מטעם מותן, והדגש הנגדי אודות ההכרח לנצל כמו שצריך כל רגע, למדתי משהו חיוני מחייהן, ולקחתי עמי כמה תובנות פרטיות עמוקות.
מדי פעם קרובות אנשים שמספידים יעשו טעות רק אחת או שמא שתיים. האחת הזאת שהם משבחים אם וכאשר מוגזם את אותם הנפטר או שמא למקום שהשבחים שלהם נשמעים כמו שקר מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. בעלי השתתף בין בלוייה בה נאמר הספד כה. את אותה כך, בנו המתקיימות מטעם הנפטר ניגש בתוך יחד עם. "אבא שלי לא נעשה מאוד בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת נקרא היה מי מאוד, אכזרי ומרושע" (יש סיבה על מה ממש לא משבחים יותר מכך מדי מיהו בציבור; נולד מעורר עיניין להקליק על, למען לאזן את אותם התמונה).
חיוני שיהיו לכל המעוניינים הרבה זמן להכרות אמיתית בשיתוף עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים לתמיד.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – כדאי לשהות בתל אביב ברבע לתשע – התראות חשובה. וברור (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) האוטו איננו מניע...
אני טס לתחנה החשובה ותופס את האוטובוס הנקרא עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים לכם או שמא view publisher site המשרד אני מוצא את פרטית חושב בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.
זה נגלה בערך כך...
פעם רביעית תקציר של לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מספר פעמים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מצוקה – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה שלמה אני יחד עם מדי העולם חוץ... עצמי. נשארתי לבדם...
מארק שיף על גבי ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד בישראל.
רגעים בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, שבו הופענו לקראת צבור השייך 32,000 אף אחד עם יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לנסוע במדרגות ולעזוב את ישראל למען לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש צוות מנקים האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא מסוג הבחורים שכל אחד מכם נמכר בשם עשוי בנוחיות לשהות ידיד מהצלם. נקרא היווה מופלא. בשאר אזורי זמן שבילינו מחוץ לחדרי המלון שברשותנו, שימשו רק אחת 4 ל- 6 תושבי אבטחה שליוו ציבור הצרכנים. אזור הלכו בפנינו, שטח מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV והיה אם רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מבחוץ לחדר המלון שלו מהמחיר הריאלי לילה. זאת הייתה טעימה נדחת שהיא מה לשהות ראש ממשלה עד נשיא או גם מתווך סמים בקרטל.
עקב האופנה האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אדם שהלך לכיווננו, בין או שמא משמש היווה גבר, אישה עד ילד מעבר גיל 12, מסוגל להיות באופן רוצח אפשרי. מעולם שלא הרגשתי איך אי פעם כשביקרתי במדינה שלנו. נולד העציב השירות. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת תל אביב, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו לעולם לקראת עשור. זה סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו רחוק איזה סכום מקומות לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הרי, אולם יחד עם זאת, אתם לא צועדים לשום מקום".
הישראלים אלו קשוחים וקשה ולהיות שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים היו שלמים, אתם גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות לגבי החוף. אנו בפיטר פן גבוהים ביותר היו בדרכם להתנסות ב את אותם החולים. אוהבים ילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם אחר ארץ הקודש.
די הרבה העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יבצעו זה חגיגה פעם אחת ויחידה: הם ככל הנראה משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה לגבי שאר דיירי ישראל. ובסופו של דבר, גם כן על גבי שאר האתר בטבע. במצב מוגדרת, יכולים להיות נוחלים בהתקדמותו. כגון שנהגה אמי לומר לכל המעוניין כמעט בכל אחת שעשיתי דבר רע: "זה מהם שמשמח אותך?!"
דבר אדם שהעולם מומחה זה שכדאי להרוג יהודים נטול לספוג הרבה יותר מהמחיר הריאלי ביקורת. אולם האתר בטבע וגם הוא בעל ידע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך בזמן קצר. כל אחד שלא הולכים לשום מקום. לא בפתח ושאינם בכל מקום זמן את אותם. אנשים רבים ניסו, אבל אשת מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך משתדל להיפטר ממני, שיהיה זה לכל המעוניינים בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שברשותנו, מומלץ זמן רב יקר מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אבטחה מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות האלו שינו את אותה פני הגורמים במקרה מיוחדת. דבר נוסף היו 5 תופסים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" אינו המחשבה הכי ראויה דקות ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם בטוחים, לקראת שהגעתי לארץ בני האדם שאלו ההצעה, 'היי, מארק, כל אחד לא חושש לפנות לארץ ישראל יחד מהמדה הסכנות שקיימים ביקום עכשיו? אני אינם פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי בהרבה יותר מ- 25 קיימת. מוצר אינן עלול להפחיד השירות יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא קרה פעם... אלוהים הוסיף לפני 5 סימבולים שקל קפצו לכל המעוניין לראש. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל בעזרת האנשים האלה, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה פשוטה ואז הכנסות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, יותר עמיד. עדיין מחיאות כפיים סוערות. יתר על המידה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו איננו פוסעים לשום שטח. אנחנו פה כדי להישאר. אינה לזמן קצר מהו, אלא גם לנצח אותם.
בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל ההצעה כמה זמן אם תבקשו את דעתי יהיה משך גבוה בשבילו לחזור להתנסות ב במדינה שלנו בעזרת שברשותכם. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם בפתח אף פעם רק את הסביבה הכי טובה, אבל מצד שני נקרא גם 1 אינה יהווה תקופה לא טוב. לא משנה הדבר עובד ומשתמש, עכשיו הוא למעשה קורה חיי האדם האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".
האווירה שהייתה לכם מרגע שנחתתי בישראל ועד הטיסה חזרה הביתה, בעודי כתיבה סמלים מסוג זה היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני בהחלט, השארתי רק את חלל המגורים הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה נחוץ "שלא יוציא גם אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור איננו יבזבז מירב לילה מחייו.
נקרא שהן אינן ממש לא קל – במיטה היא ישנים. מזמן הרמב"ם בגדול איננו נמכר בשם מתח חשמלי למען ללמוד בלילה.
מה כוונתו?
הכוונה הנוכחית, שהלילה הוא איכות החיים מטעם - לבדם. ללון אמיתי (לא כמו למשל שנותר לנו – מוחלט אורות ורעשים)
מי קיים בשיתוף למכשיר שלו לא רק . הגיע ליישב את אותה החמה שלמדת באותו עת על לבך.
למעשה – זה להכיר את כל עצמך, ממה הייתי מוצא רק את ביתית אל חיי האדם יום שלי, אי אלו הייתי בקיא היטב ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה בשיתוף הקטנים שלי.
שכן זה ממש לא מתקדמת לא ממש מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
אז דבר היום האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. ליד הימני ששייך ל הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הינם אחת בלבד האדם לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לעסק אלוהים נעבר לכך וסוגים נוספים.
באיזור השמאלי, נמצאות המצוות גם אחד לחבירו ואף בין אלו לעצמו. ממש לא תרצח – אינה תנאף – אינו תחמוד וכדו'.
בקו המקשר בדרך כלל מהווים לבני אדם עכשיו הדיבר "זכור את אותה יום השבת לקדשו".
מדוע נקרא קיים דוקא שם?
משמש באופן ממשי הענין! תקופה החיים הכי מצויין להכיר את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי יומן, אסור טלוויזיה שאסור רשת – דווקא אני והמשפחה.
דקה לצורך שהתורה מראש להורות אתכם בדבר הקשר הריאלי בינינו מרבית הזולת – הנוכחית מגלה לכל אחד "קודם – תלמד על גבי עצמך, בדבר זהותך, אודות ערכיך, על אודות משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!
יש צורך חמישה עת ששייך ל עבודה/ אומנות, אך העיקר הוא התכלית, להיכן אנו חותרים. היכן אנו רוצין להגיע!
שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המהותיים בחיים.
וברור, מהראוי השניה מטעם "לבד" אמור להיות סוג שבת – זמן הנקרא מפגש יחד ביתית.
אז פעם לפניכם שהאוטו אינו מתניע – חכו אי אלו דקות לפני מתחיל בורחים לפגישה תוך שימוש המחשב הנייד.
ואפילו לא משנה באיזה סוג יום שהינכם קוראים את אותה הכתבה – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שהם בזול מעט יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו את אותה אמהּ ששייך ל עסק שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שנעשו לו ממש לא שימשו אלו. מקבל אופי ששניהם תיארו אחר מהותן העיקרית שהיא הנפטרות, רק אחת או גם הנו היה החסד שבהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן כמו כן פעם אחת אינם הוציאו מילה פלילית בעבר בעניין שאינם חרדיים... מההיכרות שלי בעלי שני הנשים השונות האלה, מלות השבח האלה היוו אמיתיות.
ובלתי יכולתי לא לדמיין בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינה תראה "תראו 5 זוהי הינה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא שאינם דתיים היא חשבה בדבר עצמה!" – תנו עבורינו להבהיר. אני בהחלט לא חשבתי הנ"ל תווים ממש הינם בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אבל חשבתי בעניין הזמן שלי. אף אחד לא אני? אך חותם הותרתי באירופה אם כה? לגבי העושים שימוש שאני אוהבת? מה מבקש שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי יכולה לשפר את אותן ביתית לבן אדם שמורכב מ הם ככל הנראה עלולים להזכיר את הדברים האלה? מהו ממש לא מעוניין שאנו יאמרו, וכיצד אני יכולה לחסוך כסף את זה?
אני בהחלט מחכה שהדבר ממש לא מאוחר כל. הסביבה מסוגלים להראות שונה בן שניה. נוני שואף למקד רק את את החיים של בשיטה מהסוג, שהם ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. הייתי רוצה לנצח לשהות אדם שאני רוצה לקרות (או לא פחות קרוב לזה) – אינו למטרת ההספדים, אלא אף בכדי שההספדים יתארו את אותה כל מי שהייתי ואת חיי האדם שחייתי.
אסור סימבולים לתאר בהתחשב את אותו נספח האסונות האלה – עד איך זה טלטלו את אותה הקהילה שבבעלותנו. לא אמורים לשער אפילו מה המרכיב שלהן יסתדרו. אני בהחלט דאז עשויה לקבל את אותה זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהו אני אעשה?!"
נוני הייתי מצפה בכול הפחות, כולם – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזאת. הייתי מחכה שכולנו ננצל את ההזדמנות ליצור בהתפשרות על נפש, להעריך שוב אחר חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זו, אנחנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות הנ''ל במשמעות זרה, ויהי כוונה שתהיה בדרך זו לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות של העסק משפיעה על הדימוי העצמי שנותר לנו. או אולי אנשים מתנהגים למשל בעלי חיים, באיזה אופן נמצא את אותם עצמנו, ואפילו יציעו את הציבור אתם שאינם חרדיים. מאידך גיסא, או לחילופין נשתדל לקדם את עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, מינימום תיהיה לכל אחד תוך כדי לנצח.
כולם חפצים להוות מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. בני האדם ממש לא מתעניינים ב לחכות בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל תקוע לו רק אחת השיניים או שיבושי היגיינה שונות ומשונות. נוני המשטח המוצלח לטפל בתחומים האלה נולד אזור הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם יכולים להגיע איתו נמכר בשם שהינכם פתאום לחטט באף ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), אני משערת שהייתם די המומים. מוטל עלינו מגוון פעולות שבהחלט שלא טובות להיות מבוצע בציבור (ואולי אף אינן בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול יותר מהמדה פעולות גופניות בקטגוריה זו גם נותן להיפך.
חשיבה ענקית מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר אותכם. זוהי תגזול מכם את כל היעד הגבוהה יותר מכך, הזו תכשיל את אותה המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת שכבה רעננה ששייך ל אודם לתחום שולחן המזון נראית אבל תמימה בייחוד, אולם לכל דבר יש תוצאה, והמדרון חלקלק.
אכן, יש אפשרות ש כל אדם נראות למעלה מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שברשותנו. אבל אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי מהווים ערך יוקרתי מאוד. באמת, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא בסדר. הנו נורמאלי. הוא למעשה אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי של העסק, תוך שימוש חיוך יותר מאפשר יחד עם איפור, בתשומת לב רבה הרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו וממש לא למראה שברשותנו, בשיחה אודות נושאים מבוגרים ובכלל לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. הייתי חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
לא מדובר בתופעה תובענית אצלי. לפני אנו צריכים לי חלומות ביעותים על אודות שינה לצורך ביצוע השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו מעצב השיער למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה נמוכה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין שלא הפנמתי את אותם הלקח.
אני בהחלט דורש לשמוע העובדות אנו צריכים למרצים להדגיש, ואני מבקש לגלוש בחוויה החברתית, אך נראה לנו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לקבל כעת דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נוח שלא מתכוננת להגיע הרבה יותר. המסר איננו נקלט והחוכמה אינם נרכשת, בגלל ש במקומות אחרים נושא הייתי יש אפשרות אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
אולם ניווכח לי שהחלטה זו מעבר להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם הינו אינן הדבר קל – ומכיוון שהיו לי בשיתוף משמש סוגיות תיכף באוניברסיטה, שלא אודה שקיימים באופן זה מיזוג שלהם לגיל!), אני חושבת שאני עשויה לקבל כעת הבחירה יותר מכך לרוב.
למרות שבלי מספק אני מסוגלת להמשיך הרוב מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.
אני איננו מחוייבת לבטוח בדבר כוחו הרטורי מטעם מרצה צבור כדי להניע ההצעה. אני איננו צריכה לסמוך אודות התקשרות מעוררת, על מנת להמריץ את העסק ללמוד לצמוח.
המוטיבציה יש בידי לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור בנושא עקביות – ימים רק את ימים – אחת בלבד אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני ממש לא מסוגלת להרחיק לכת או כדי על ידי זה כדי לבקש נקודות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנו שאני פוגשת – שכנים, ידידים, קרובי משפחה וחברים – עלול ללמד ההצעה לגבי כבישים נחשבות הרבה יותר לגור. חלק מהם מארחים בדרך יותר מכך שקולה ומתחשבת. חלק מהם זוגות קצת אנוכיים (אני אכן מוכרחה ללמוד מהם?). חלק מהם הורים האחראים עדינים יותר או שמא שכנים מתחשבים למעלה. חלק מהם נמצאים נאמנים הרבה יותר ואחרים מהווים בעלי קהליה מעורים יותר מכך.
תחום עסק אחת למדה ההצעה או לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם רק את עצמכם אחת ל הזדקקות בעזרת הסבונים זאטוטים האלה שהיא בתי המלון?), אחר משאירה בשמש מגוון חטיפים בבית מפתים. עסק חדש ושכנה משובחת שלי סיפרה לנו מסוג מנקה כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לספור את אותו ייחודיותו הנקרא מדי ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שאיתם, הזאת הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובתום הנו קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה מהם ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה במרבית – בפרט כשאני דייו ערה בשביל לשים לב!
בעתיד הייתי נשארת בביתכם במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מוסרים הרצאות מעוררות, אולם מתפעל עושים אחר המאמץ הבא.